פנים. סלון. לילה.
יהושע, קטי ודני יושבים בסלון בית
המשפחה. כסאות אחרים מפוזרים מסביב.
יהושע לא מוציא מילה, הוא מציץ מן החלון
כל רגע, דני משחק בפלאפון שלו, קטי מסדרת
את הצלחות, מזיזה אותן סנטימטר ומחזירה
לאותו מקום.
קטי: יושוע, אתה רוצה לשתות משהו?
יהושע לא עונה לה.
יהושע מסתכל בחלון: אני לא מאמין,
הילדים שלי לא באים לשבעה של סבתא שלהם!
קטי: הם יגיעו.
יהושע: זה היום האחרון של השבעה.
קטי: אני אכין לך משהו לאכול.
יהושע מתעצבן וזורק צלחת על הרצפה.
יהושע: לא רעב, לא צמא, לא רוצה כלום! לא
צריך כלום!
קטי: אל תתעצבן, לך תשב, תנשום עמוק.
דני ממשיך לשחק בפלאפון שלו, הוא מציץ
על יהושע וקטי לשניות וחוזר למכשיר שלו.
יהושע: אני מבין שעשיתי טעויות, אבל הם
יכלו להגיע לכבד אותי.
קטי: אתה צודק, אבל אם תתחרפן מזה, זה
לא יעזור.
יהושע חוזר אל החלון, מציץ מסביב, מסתכל
על הבית וחוזר להציץ על החלון
יהושע מסתובב סביב הסלון, עצבני מתמיד:
אני לא מבין אותם, למה הם שונאים אותי? למה?
הדלת נפתחת, יהושע ממשיך בסיבובים בסלון
יהושע: אמא שלי מתה! מתה! והם לא כאן!
הילי מסתכלת על יהושע, כשהיא מחזיקה את
היד של איתי בכניסה.
יהושע: הילי, איתי, אני לא
התכוונתי....אני אמממ.....
הילי מסתכלת על יהושע, העיניים שלה
דומעות, איתי לא מצליח להביט באופן ישיר בעיניו של יהושע.
יהושע: בבקשה תיכנסו.
קטי: בואו תאכלו משהו, שבוע לא הייתם
בבית.
הילי: חשבתי שלא אוכל לסלוח לך לעולם,
אבל אמרתי שאני חייבת לעשות את מה שאתה לא עשית, לכבד אותי ואת אימא שלי. שבוע שעבר
צעקת על איתי שהוא אפס, עכשיו אתה בוכה שאימא שלך מתה.
הילי מורידה מראה קטנה מן הקיר של הבית,
היא נותנת אותה ליהושע.
הילי: תסתכל על עצמך, אתה יצרת לעצמך את
החרא הזה, אל תצפה שלנו יהיה נעים עם זה.
הילי הולכת לכיוון הדלת, איתי והיא
יוצאים מן הבית. הדלת נטרקת.
יהושע מחזיק את המראה מסתכל על עצמו,
דומע, הוא שובר את המראה על הרצפה. הוא מתקרב לדני, מחבק אותו, עולה למעלה
במדרגות.
קטי מביאה מטאטא ומתחילה לנקות את
שאריות המראה מן הרצפה.
