פנים. חדר פסיכולוגית. יום.
הילי יושבת על
הספה ומקנחת את האף.
הילי:
"אני לא רוצה לראות אותו יותר".
פסיכולוגית:
למה את לא רוצה לראות אותו?
הילי:
כי אולי הוא שיקר לכולנו.
פסיכולוגית:
ומה את מרגישה?
הילי:
שאני רוצה להרוג אותו, לא מגיע לו לחיות, אמא שלי צריכה להיות פה ולא הוא.
פסיכולוגית:
יכול להיות שאת כועסת עליו בגלל אימא ולא בגלל מה שקרה?
הילי:
אני כועסת. נקודה.
פסיכולוגית:
מה את רוצה לעשות?
הילי:
אני רוצה להתרחק ממנו לתמיד.
פנים.
בית. יום.
הילי
פותחת את דלת הבית, יהושע עומד בכניסה, היא מנסה לסגור את הדלת, יהושע
נלחם
בה, היא מנסה לסגור.
הילי:
תעוף מפה, אתה דוחה.
יהושע:
תני לי להסביר את עצמי.
הילי:
לא רוצה לשמוע אותך.
יהושע:
הילי, תני לי להיכנס, זה הבית שלי.
הילי:
אני לא רוצה לראות את הפרצוף שלך.
יהושע:
אתן לא מבינות מה בדיוק קורה.
הילי:
מה שדפקת עוד מישהי, הכנסת אותה להיריון ושיקרת לנו, כמו תמיד לא?
יהושע:
זה לא בדיוק....נכון.
הילי:
אני עפה מפה, בעוד כמה ימים, אתה חותם ואני בחוץ
יהושע:
מה?
הילי:
מה ששמעת, אני לא רוצה אותך.
יהושע:
למה את עושה לי את זה? עד שהתקדמנו
הילי:
אני התקדמתי, אתה התרחקת, עכשיו או שתתן לי לסגור את הדלת או שתתן לי לעוף החוצה.
הילי
פותחת את הדלת, עומדת מול יהושע, הם מסתכלים אחד על השני.
פנים.
סלון. יום.
קטי
יורדת במדרגות, מנגבת את עיניה, יהושע קם מן הספה לכיוונה. קטי נרתעת
ממנו
ומתרחקת.
יהושע:
קטי אני מצטער, אבל תני להסביר.
קטי:
אתה בן אדם רע.
יהושע:
אני רוצה להסביר, זה היה ממש בהתחלה כשהכרנו, חד פעמי כזה שהתפוצץ
קטי:
גם דני זה משהו חד פעמי שנשאר לנצח וכולנו?
הילי
יורדת במדרגות עם שתי מזוודות, דני יורד עם שתי מזוודות, הם עומדים ליד
הדלת.
דני מרכין את ראשו מטה.
יהושע:
לאן אתם הולכים עם זה?
הילי:
תאכל את מה שבישלת, יהושע.
הילי
פותחת את הדלת, קוראת לקטי, הן יוצאות החוצה עם המזוודות, דני הולך
עם המזוודה האחרונה, הוא מתקרב ליהושע ולוחש לו.
דני:
אני מצטער.
דני
יוצא החוצה, יהושע עומד לבד בדלת, כשרעש של מכונית מתניעה.
