פנים. שירותים. יום.
שעת בוקר, הילי יושבת על האסלה הסגורה, מסתכלת על החלון.
"אני לא רוצה לצאת! אני לא רוצה לראות אותו! לא מעניין אותי שהוא החליט לחזור, אפילו לא
הצליח לכבד את אימא שלי לפני ש....לפני שהיא....לא רוצה לראות אותו!"
הילי הולכת מסביב לשירותים, מסתכלת ומחפשת מסביב, דפיקות בדלת.
"הוא לא פה"
"זה לא מעניין אותי, פתאום הוא החליט לחזור? פתאום אכפת לו מאיתנו? איפה הוא היה כל השנים האלה?
אני לא מתכוונת לקרוא לו אבא!"
הילי מתחילה להתעסק עם החלון של השירותים.
" את יכולה לצאת, הוא לא פה, הוא יגיע רק עוד כמה שעות, זה מה שהוא אמר"
" סבתא, אני לא רוצה לפגוע בך, אבל אני מצטערת"
"הילי? הילי, למה את לא עונה?"
חלון חדר האמבטיה פתוח לגמרי, החדר ריק מאנשים.
חוץ. בית הקברות. יום.
הילי רצה מהר. אחרי כמה מטרים, היא נעצרת, מתנשפת, היא עומדת מול חלקת קבר ללא מצבה, שלט
שתקוע באדמה כתוב: "ורד הפנר".
" עכשיו אני באמת מאמינה שנועדנו למות ולא לחיות"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה