יום שלישי, 8 בינואר 2013

זונה של פקק!



פנים. מכונית. יום.

הילי ויהושע במכונית, באמצע נסיעה, יהושע עוצר את המכונית.

הילי: למה עצרת?
יהושע: תחשבי שנייה, אולי כי כל המכוניות עצרו.
הילי: אני ממהרת לבית ספר, יש לנו הגשה, יזיינו לי את הצורה.
יהושע: למה את מדברת ככה?
הילי: למה אתה עוצר את המכונית ככה?
יהושע: יש פקק יא ילדה קטנה.
הילי: אני יוצאת.
יהושע: יש מבול. תישארי בפנים.


הילי אורזת את החפצים, היא מזיזה את ידיה לכיוון ידית הדלת, יהושע לוחץ על כפתור נעילה.


הילי: אני נראית לך בת 7, תפתח את הדלת. נעילת ילדים, פתח את הדלת!
יהושע: יורד מבול, כל המדרכות רטובות, את תהיי חולה.
הילי: טוב שנזכרת, דלקת ריאות הייתה לי בגיל 10 כשאתה לא היית.
יהושע: למה את תמיד חייבת להזכיר את זה.
הילי: כי אתה מנסה לשחק אותה אבא, אבל אתה לא בדיוק...

יהושע (עוצר אותה): די! אני משתדל, אני מנסה להיות אבא טוב, לוקח אותך, דואג לך,
     עושה הכל כדי לעזור לך, ואת שמה עליי זין.

הילי: למה אתה מדבר בשפה הזאת.
יהושע: כי נמאס לי, את שונאת אותי?
הילי: אני....אהה...
יהושע: אז תסתמי, תני לי לקחת אותך.
הילי: אני ממש ממהרת.
יהושע: מה את רוצה ממני? יש פקק, מבול.

יהושע פותח את הדלת, מים מגיעים כמעט עד הדלת, הוא סוגר את הדלת בחזרה.

הילי: אין דרך לעקוף? המורה המניאקית הזאת, לא תיתן לי להיכנס.

יהושע מסתכל על הילי, היא מסדרת את התיק שלה, מסתכלת בפלאפון שלה כל הזמן.
יהושע מדליק אורות חירום, משתחל לנתיב תחבורה ציבורית, זז הצידה, נוסע לכמה
שניות עם גלגל על אי תנועה, הילי מחייכת, יהושע מחייך אליה.

הילי: גדול!
יהושע: את רואה! אני לא כל כך גרוע.

יהושע פונה ימינה, שניהם צורחים מאושר, לאחר הפנייה, האוטו נעצר, פקק יותר גרוע מקודם.

יהושע: רבאק.
הילי פותחת את החלון: כוס אימ-אימ של הגשם המזדיין הזה! תטבעו בגשם, תעופו לי מהפנים, זונות!

יהושע מסתכל על הילי, היא מניחה יד על הפה שלה, הוא מחייך אליה. 

יום ראשון, 23 בדצמבר 2012

שלום יהושע


פנים. חדר פסיכולוגית. יום.

הילי יושבת על הספה ומקנחת את האף.
הילי: "אני לא רוצה לראות אותו יותר".

פסיכולוגית: למה את לא רוצה לראות אותו?
הילי: כי אולי הוא שיקר לכולנו.
פסיכולוגית: ומה את מרגישה?
הילי: שאני רוצה להרוג אותו, לא מגיע לו לחיות, אמא שלי צריכה להיות פה ולא הוא.
פסיכולוגית: יכול להיות שאת כועסת עליו בגלל אימא ולא בגלל מה שקרה?
הילי: אני כועסת. נקודה.
פסיכולוגית: מה את רוצה לעשות?
הילי: אני רוצה להתרחק ממנו לתמיד.

פנים. בית. יום.

הילי פותחת את דלת הבית, יהושע עומד בכניסה, היא מנסה לסגור את הדלת, יהושע
נלחם בה, היא מנסה לסגור.

הילי: תעוף מפה, אתה דוחה.
יהושע: תני לי להסביר את עצמי.
הילי: לא רוצה לשמוע אותך.
יהושע: הילי, תני לי להיכנס, זה הבית שלי.
הילי: אני לא רוצה לראות את הפרצוף שלך.
יהושע: אתן לא מבינות מה בדיוק קורה.
הילי: מה שדפקת עוד מישהי, הכנסת אותה להיריון ושיקרת לנו, כמו תמיד לא?
יהושע: זה לא בדיוק....נכון.
הילי: אני עפה מפה, בעוד כמה ימים, אתה חותם ואני בחוץ
יהושע: מה?
הילי: מה ששמעת, אני לא רוצה אותך.

יהושע: למה את עושה לי את זה? עד שהתקדמנו
הילי: אני התקדמתי, אתה התרחקת, עכשיו או שתתן לי לסגור את הדלת או שתתן לי לעוף החוצה.

הילי פותחת את הדלת, עומדת מול יהושע, הם מסתכלים אחד על השני.

פנים. סלון. יום.

קטי יורדת במדרגות, מנגבת את עיניה, יהושע קם מן הספה לכיוונה. קטי נרתעת
ממנו ומתרחקת.

יהושע: קטי אני מצטער, אבל תני להסביר.
קטי: אתה בן אדם רע.
יהושע: אני רוצה להסביר, זה היה ממש בהתחלה כשהכרנו, חד פעמי כזה שהתפוצץ
קטי: גם דני זה משהו חד פעמי שנשאר לנצח וכולנו?

הילי יורדת במדרגות עם שתי מזוודות, דני יורד עם שתי מזוודות, הם עומדים ליד
הדלת. דני מרכין את ראשו מטה.

יהושע: לאן אתם הולכים עם זה?
הילי: תאכל את מה שבישלת, יהושע.

הילי פותחת את הדלת, קוראת לקטי, הן יוצאות החוצה עם המזוודות, דני הולך
 עם המזוודה האחרונה, הוא מתקרב ליהושע ולוחש לו.

דני: אני מצטער.

דני יוצא החוצה, יהושע עומד לבד בדלת, כשרעש של מכונית מתניעה.

יום שלישי, 14 באוגוסט 2012

בודפשט סטייל

פנים. בוקר. שדה תעופה.
המשפחה: קטי, דני והילי, עומדים בשדה התעופה בבודפשט, אחרי לילה נוראי, בגלל שהמתינו לטיסה.
שלושתם עומדים ומחכים למונית, הילי מסתכלת מסביב ומנסה לדלות מידע מסביב, אולי למצוא
את יהושע.

"המונית"
קטי לא מפסיקה לאכול שוקולד לכל אורך הנסיעה במונית, דני מנסה לקחת לה את השוקולד,
אך זה לא עוזר. קטי צורחת עליו בהונגרית :" תרד לי מהתחת" (בהונגרית זה נשמע יותר טוב).

"תעצרו את האוטו, זה יהושע!" הילי צועקת!

שלושתם מוציאים ראש מהחלון. "יא מפגרת, זה בכלל לא הוא, הוא לא דומה לו".
הילי מתעצבנת על דני, דופקת לו מכה בראש. "למה הוא חזר להונגריה?" קטי אוכלת את השוקולד
במהירות, דני עונה בשמה: "לאבא יש עסקים בבודפשט (הכי במבטא), הוא חזר, כי בטח
הוא היה צריך לעשות משהו.

"אז למה לעזאזל אנחנו צריכים להיות פה? קטי! תעני לי " (הילי מתעצבנת)
" הוא לא היה חוזר סתם" (קטי אומרת)

המונית עוצרת. קטי צועקת עליו "מה עצרת?"
הנהג: "הגעתם לכתובת, אל תצעקי עליי!" הנהג מתחיל לבכות, הילי מסתכלת על קטי, דני
מתחיל לצחוק, הילי צוחקת אחריו. קטי מנסה לנחם אותו, היא מתנצלת, הנהג לא מפסיק לבכות,
הילי לא מפסיקה לצחוק, דני גם. הנהג יוצא החוצה ומתהיל לקלל את שלושתם בהונגרית,
הוא פותח את הדלתות ומוציא אותם מן המונית.

"ואומרים שבישראל כולם בהמות, עלק!" הילי צוחקת.
קטי, דני והילי, הולכים בשביל ליד הבית הקודם שלהם. "מזל שהבית שלנו פנוי" קטי אומרת. "כאן גרתם?"
הילי מסתכלת על הבית המפואר, אחוזה ממש, קטי מחייכת.
"גם עכשיו טוב לי" קטי מניחה יד על הילי, שנרתעת באופן מיידי.

פנים. בית. יום.
הילי שוכבת על הספה, קטי אוכלת במטבח, דני צועק "תכיני גולאש, גולאש או לצ'ו"...(בהונגרית)
"זה שאנחנו כמה ימים בהונגריה, לא אומר שאתה יכול לחזור לדבר הונגרית הבנת? (הכל במלמולי
שוקולד).

דלת הבית נפתחת, יהושע נכנס,  אומר בהונגרית "אני אוהב אותך" בטלפון ומנתק. יהושע
מתיישב בסלון ונאנח, הילי שוכבת מאחורה בספה.
"שלום יהושע" יהושע נבהל, קופץ וצורח. "מה את עושה פה?"

קטי מתחילה לזרוק עליו קופסאות שוקולד, כשכל פניה מרוחות בשוקולד
"מה אתה עושה פה?"
"לופאס או שגדבה קוש"  *

דני לא מפסיק לצחוק, הילי לא מבינה. יהושע בהלם! 
"את לא מתביישת?" יהושע נוזף בקטי.
"אתה בוגד בי? בוגד במשפחה ואני לא מתביישת???" קטי ממשיכה לזרוק עליו קופסאות שוקולד.

"נו תגיד לי מה זה!" הילי מנסה לגרום לדני לספר לה.
דני על הרצפה נקרע מצחוק.

קטי חוזרת למטבח, יהושע מתקרב אליה.
צלצול פעמון הדלת, דני והילי רצים אל הדלת, "זה שלי" דני דוחף אותה והילי נופלת על הרצפה. 
הדלת נפתחת, אישה עומדת בכניסה.
"אבא" אומר דני.

יהושע וקטי מסתובבים, הילי קמה מן הרצפה

מי זה בדלת? 

* מי ייתן ואיברו המפואר של סוס ייתחב בין אחוריך.

יום רביעי, 1 באוגוסט 2012

לאן נעלם יהושע?

קטי קמה בבוקר, מתחילה לחפש את יהושע בכל הבית.
"יושוע? יושוע? איפה אתה?" קטי מעירה את כל הבית, אך מי בכלל בבית?
איתי עזב, כי לו וליהושע היו דעות שונות בנוגע לגידול ילדים, גם אם אתה ילד-אבא, 

הילי קמה מהצעקות של קטי, "מה את רוצה יא גולאש? מה קרה?" 
קטי עולה במדרגות כשהיא שומעת את קולה של הילי "ראית את יוש? ראית את אבא?"
הילי סוגרת לה את הדלת בפנים. 
"הילי?" אין מענה.

קטי יורדת למטה ממשיכה לצעוק "יושוע" כמה פעמים, אך אין מענה.
מישהו יודע לאן נעלם יהושע?

השמועות אומרות או יותר נכון, דני הציץ מהמדרגות, כשהוא חזר בלילה מאוחר (ילד בן 12) 
ושמע הכל....מישהו דפק בדלת בשעות הלילה המאוחרות (1 בלילה) תפס את יהושע ואיים עליו
לבוא איתו, יהושע בלית ברירה הלך איתו.

מאותו רגע דני לא נרדם, קטי פותחת את דלת חדרו, רואה אותו בוהה בקיר ולא זז.
"דני מה קרה?" דני מסתכל על קטי ודומע. "מה קרה? תגיד לי!" קטי מנענעת את דני.

עכשיו הכל בהונגרית, אז אשים לכם תרגום
"זוכרת את האיש הרע שהיה מציק לאבא מדי פעם בבודפשט, היינו אוכלים ארוחת ערב
ופתאום מישהו היה מגיע ודופק בדלת, אבא היה רב איתו ואחרי כמה דקות הכל היה מסתדר"
קטי מתיישבת.

"הוא לקח את יהושע, לקח אותו"
קטי מסתכלת מן החלון. "איך הוא נראה?"

דני חושב ועונה לה "שיער בלונדיני, עם זקן, גבוה מאוד"
קטי נאנחת "מרטין" דני צועק "מי?" 
קטי הולכת לכיוון הדלת "אתה הולך לישון אצל סבא וסבתא לכמה ימים, אני צריכה לעשות משהו.

קטי יוצאת מן הדלת, דני אחריה, צועק עליה "לאן? מה קרה? מי זה מרטין?" 
הילי פותחת את הדלת בעצבים, "קיבינימאט מה קרה? למה צועקים על הבוקר?"

דני הולך להילי "מפגרת, משהו קרה ליהושע, אמא נוסעת לאנשהו"
"גולאש לאן את נוסעת?" הילי עוצרת את קטי. 
קטי עונה לה "לשום מקום, את יכולה להישאר כאן, דני ילך לסבא וסבתא".

קטי מוציאה תיק מהארון במסדרון ונכנסת לחדר השינה.

הילי תופסת את דני ומשליכה אותו על הקיר. "עכשיו, תספר לי הכל, טוב?"

המשך בפוסט הבא.........

יום שבת, 2 ביוני 2012

מה עושים ומה לא עושים בשבעה


פנים. סלון. לילה.

יהושע, קטי ודני יושבים בסלון בית המשפחה. כסאות אחרים מפוזרים מסביב.
יהושע לא מוציא מילה, הוא מציץ מן החלון כל רגע, דני משחק בפלאפון שלו, קטי מסדרת
את הצלחות, מזיזה אותן סנטימטר ומחזירה לאותו מקום.

קטי: יושוע, אתה רוצה לשתות משהו?
יהושע לא עונה לה.

יהושע מסתכל בחלון: אני לא מאמין, הילדים שלי לא באים לשבעה של סבתא שלהם!
קטי: הם יגיעו.
יהושע: זה היום האחרון של השבעה.
קטי: אני אכין לך משהו לאכול.

יהושע מתעצבן וזורק צלחת על הרצפה.
יהושע: לא רעב, לא צמא, לא רוצה כלום! לא צריך כלום!

קטי: אל תתעצבן, לך תשב, תנשום עמוק.
דני ממשיך לשחק בפלאפון שלו, הוא מציץ על יהושע וקטי לשניות וחוזר למכשיר שלו.

יהושע: אני מבין שעשיתי טעויות, אבל הם יכלו להגיע לכבד אותי.
קטי: אתה צודק, אבל אם תתחרפן מזה, זה לא יעזור.

יהושע חוזר אל החלון, מציץ מסביב, מסתכל על הבית וחוזר להציץ על החלון

יהושע מסתובב סביב הסלון, עצבני מתמיד: אני לא מבין אותם, למה הם שונאים אותי? למה?
 הדלת נפתחת, יהושע ממשיך בסיבובים בסלון

יהושע: אמא שלי מתה! מתה! והם לא כאן!
הילי מסתכלת על יהושע, כשהיא מחזיקה את היד של איתי בכניסה.
יהושע: הילי, איתי, אני לא התכוונתי....אני אמממ.....

הילי מסתכלת על יהושע, העיניים שלה דומעות, איתי לא מצליח להביט באופן ישיר בעיניו של יהושע.

יהושע: בבקשה תיכנסו.
קטי: בואו תאכלו משהו, שבוע לא הייתם בבית.

הילי: חשבתי שלא אוכל לסלוח לך לעולם, אבל אמרתי שאני חייבת לעשות את מה שאתה לא עשית, לכבד אותי ואת אימא שלי. שבוע שעבר צעקת על איתי שהוא אפס, עכשיו אתה בוכה שאימא שלך מתה.

הילי מורידה מראה קטנה מן הקיר של הבית, היא נותנת אותה ליהושע.

הילי: תסתכל על עצמך, אתה יצרת לעצמך את החרא הזה, אל תצפה שלנו יהיה נעים עם זה.

הילי הולכת לכיוון הדלת, איתי והיא יוצאים מן הבית. הדלת נטרקת.

יהושע מחזיק את המראה מסתכל על עצמו, דומע, הוא שובר את המראה על הרצפה. הוא מתקרב לדני, מחבק אותו, עולה למעלה במדרגות.

קטי מביאה מטאטא ומתחילה לנקות את שאריות המראה מן הרצפה. 

יום שבת, 7 באפריל 2012

חג שמח יהושע?!


כל מה שיהושע רצה זו ארוחת חג שמחה ומלאה בבני משפחה שאוהבים ומכבדים
אחד את השני. האם זה יצא? לא בדיוק.

הילי לא הסכימה להגיע לארוחת החג, כי היא לא מוכנה לעשות חג כשהמוות של אימה
עוד טרי בראשה, זה מקשה עליה לחגוג משהו ועוד באווירה משפחתית שכזאת.
יהושע מבקש מהילי שתחגוג עימם את ארוחת החג, כפי שאימא שלה אהבה לעשות, אך
הכל מתפוצץ לו בפנים, כשהילי צורחת עליו, שהם לא חגגו את חג הפסח מאז שהוא עזב,
מאז שהם היו ילדים קטנים!

איתי ברח לצפון, האמנם? לא בדיוק, איתי ברח לבית של חברה שלו, כי הוא לא מבין מהי
משמעות החג, אז הוא חשב שיהיה לו טוב איתה, רוצים לדעת מה יקרה לו בסוף? חכו חכו.

קטי מתרגשת לקראת החג, אחד, היא יכולה להכין כמויות עצומות של גולאש לכל בני המשפחה.
שניים, היא מתרגשת מעצם המעמד של החג, בשבילה ארוחה משפחתית היא חשובה ביותר, היא רוצה
לשמח ולנסות להיות משפחה כמו שצריך. חכו ותראו מה יקרה לגולאש שלה הפעם.

דני רוצה להיות עם איתי, הוא מרגיש שהוא מתקרב אליו, שסוף סוף יש לו אח, כשאיתי מודיע
שהוא לא יהיה, דני נכנס למצב רוח עצבני במיוחד ומשבש כל צעד של יהושע מבחינת החג.

יהושע מכין את השולחן, אבל הוא לא זוכר כל כך את כל המנהגים, אז הוא מתחיל לקרוא את ההגדה
ומנסה להבין איך לסדר את השולחן מבחינת ברכות
 ואז הוא מגלה את הבשורות מהקל אל הקשה:

הילי נסעה לבית של סבא וסבתא שלה מצד אימא, למרות שיהושע עמד וחיכה שהיא תחזור.
דני כל שנייה מחזיר דברים שיהושע מסדר, כדי לעצבן.
קטי מודיעה לו שהמנה העיקרית: הגולאש, לא אכילה, כי הבשר היה מקולקל!

שנייה לפני ארוחת החג: כשיושבים בשולחן הענק: יהושע, קטי ודני בצד השני.
דפיקות בדלת, איתי עומד בכניסה, יהושע מחייך ומחבק אותו.

הטלפון מצלצל, קטי עונה, יהושע עומד בדלת ואומר לאיתי להיכנס, איתי רוצה לספר לו משהו
יהושע: מה??? כנס, בוא נאכל!
איתי: אני הולך להיות אבא.
יהושע עומד המום בדלת.
קטי שלא שמעה את דבריו של איתי, הולכת ליהושע ומודיעה לו : יושוע, אמא שלך נפטרה.


חג שמח, יהושע! 

יום שבת, 24 במרץ 2012

מה לעזאזל עובר על יהושע????


יהושע מנסה להכין ארוחת ערב למשפחה, אך הכל משתבש.
כל אחד מבני המשפחה מצליחים לאכזב אותו.
הוא כבר מכין את הסלטים, התפו"א בתנור, כמעט כמו שורד, אשתו לשעבר, הייתה עושה ועל הדרך הוא הכין לזניה בשרית.

אתם רוצים לדעת מה קרה לפני כל עשיית המעדנים?

איתי חתך את האצבע של יהושע עם סכין, לא בכוונה! הוא פשוט עמד מאחורי איתי, בזמן שהוא הכין את הסנדביצי'ים לעבודה שלו, יהושע ניסה להתחבב עליו ומצא את עצמו עם קצת פחות אצבע.
ביקור בבית חולים.

אך מה קרה בדרך לבית החולים?

יהושע רואה את הילי מתמזמזת עם החבר שלה על האופנוע שלו, אתם אולי עוד לא יודעים, אבל יהושע נגד אופנועים, בטירוף! הוא יהרוג את אחד הילדים שלו אם הם יהיו על אופנוע, והנה: הילי על אופנוע ועוד מתנשקת עם החבר שלה, יהושע עוצר את הרכב עם איתי, ומתנפל על שניהם. כשהילי רואה את יהושע מתקרב היא בורחת עם החבר שלה על האופנוע.
כך נוצר מרדף בין יהושע ואיתי להילי והחבר שלה, מכונית מול אופנוע. כשהילי מצליחה להתחמק,
המשטרה מגיעה.

רוצים לדעת מה קרה עם המשטרה?

בקצרה, אגיד שיהושע קיבל דו"ח, ועל הדרך הם גילו את דני במטען האחורי, תשאלו למה? הוא רצה לצאת עם איתי לסיבוב הסנדביצ'ים שלו. (הילד קצת לא בסדר!)
המשטרה התחילה לשאול שאלות, רק אז יהושע נזכר באצבע המדממת שלו.

האם הם הגיעו לבית החולים?
האם מישהו בכלל אכל מהמטעמים של יהושע?
ואיפה לעזאזל קטי? יש שמועות שהיא הלכה לאיבוד ברחובות העיר, למי בכלל היה זמן לחפש אותה עם כל הבלגן שמסביב.

מה לעזאזל עובר על יהושע?????????   

     

יום חמישי, 15 במרץ 2012

געגועים לורד

מותה של ורד היכה תדהמה בכולם, במיוחד אצל הילי, שלא מצליחה להתאושש מאז.
אך אצל יהושע הדבר הוא שונה: הוא מהאנשים שלא מעכלים באופן מהיר כל כך, האנשים שמחפשים לדאוג לאחרים, שמחפשים את כל התירוצים שבעולם, להתמודד אחרת מאשר עם החיים והמוות.

יהושע הסתגר יום שלם בחדר המחסן, לא הסכים לפתוח את הדלת לאף אחד, טוב, אולי רק לאדם אחד- הילי.
אך הילי לא מוכנה להיות לשמוע או לדבר איתו, לפחות זו ההחלטה שלה לבינתיים.
יהושע מסתגר ומתייחד עם ורד, שלא ראה אותה שנים, הוא כותב ביומן שלו, אותו יומן שהוא קיבל בסדנת הכתיבה
שהוא מנסה להתמיד בה והמילים מתחילות לצאת:



"לאן את נוסעת, הולכת בין השברים
גופך מתערבב בין הפוסעים והשבים
האם את חוזרת, מתי את עוברת
אצלנו, בין השירים, מתי את בפנים"

האם התגלה כישרון כתיבה אצל יהושע, או שבעצם המילים משרתות את הרגשות שלו כלפי ורד? או אולי על  ההתמודדות שלו עם המצב המשפחתי, עם המצב האישי שלו?

יום רביעי, 18 בינואר 2012

הגולאש של קטי


פנים. בית משפחת הפנר. יום.

"בשר בקר נתח אחד, 3 בצלים, 8 שיני שום, שליש כוס שמן צמחי, חצי
 פלפל ירוק....ששש, רגע.....איפה הפפריקה שלי! Bassza meg*
אני שכחתי את כל הפפריקה בהונגריה? אני לא מאמינה,
איפה שאר המזוודות? דני? דניייי! איפה יהושע כשצריך אותו
איך אני אכין גולאש??? "

" אני ממש מפחדת ממנה, למה אתה לא מקשיב לי? יהושע? אני מנסה לדבר איתך
 ואתה פשוט לא מוצא תשובה אחת, עצה אחת, משהו? נראה כשאני לא אענה לך,
אתה תתחרפן  őrült**

"איפה הפפריקה שלי???????"

*כוס אמק
** משוגע


המפגש בין יהושע להילי

חוץ. בית קברות. לילה

יהושע מסתובב בבית הקברות ומחפש אחר הילי, הוא רואה אותה מנמנמת ליד
חלקת הקבר של ורד.

"הילי? הילי?"

" מה אתה עושה פה? החלטת לבוא לראות את אימא פתאום?

"אני....אני...חיפשתי אותך כל היום!

"לא הבנת שאני לא רוצה לראות אותך, לא הבנת את זה?

"הילי תני לי צ'אנס, אני רק נחתתי בבוקר והלכתי לחפש אותך, אני כל היום
מסתובב במקומות שאת יכולה להיות, לא פרקתי מזוודות, לא התקלחתי,
לא אכלתי, לא כלום"

"אני ממש מרחמת עליך"

"את מוכנה לחזור איתי לבית החדש?"

"לא."

"רק לא? למה לא?

"אני לא חייבת לך סיבות, תלך מכאן"

"אני באמת מצטער, אנחנו לא מצאנו טיסה, את חושבת שלא רציתי להיות בהלוויה?"

"אני כבר לא יודעת מה לחשוב, אני לא רוצה לחשוב, אני לא רוצה אותך, אני רוצה
את אמא שלי חזרה"

"הייתי עושה הכל כדי להחזיר אותה"

"אל תדבר עליה! אל תזכיר אותה! חבל שאתה לא שם במקומה!"

יהושע עומד מעל הילי מסתכל מסביב, הילי מסתכלת עליו

"אני יודע שאת לא מתכוונת, את פשוט כואבת וכועסת, תחזרי איתי ונדבר בבית?"

"אני אסביר לך פעם אחת, לא רוצה לחזור איתך, עד סוף השבעה אני לא מתייחסת לקיומך מובן? מובן???"

הילי קמה מן הרצפה ועומדת מול יהושע, היא מסתכלת עליו ומפנה את גבה, יהושע הולך כמה צעדים ונשאר להסתכל עליה מהצד.


    יום שבת, 14 בינואר 2012

    הילי בורחת


    פנים. שירותים. יום.
    שעת בוקר, הילי יושבת על האסלה הסגורה, מסתכלת על החלון.

    "אני לא רוצה לצאת! אני לא רוצה לראות אותו! לא מעניין אותי שהוא החליט לחזור, אפילו לא
    הצליח לכבד את אימא שלי לפני ש....לפני שהיא....לא רוצה לראות אותו!"

    הילי הולכת מסביב לשירותים, מסתכלת ומחפשת מסביב, דפיקות בדלת.

    "הוא לא פה"

    "זה לא מעניין אותי, פתאום הוא החליט לחזור?  פתאום אכפת לו מאיתנו? איפה הוא היה כל השנים האלה?
    אני לא מתכוונת לקרוא לו אבא!"

    הילי מתחילה להתעסק עם החלון של השירותים.

    " את יכולה לצאת,  הוא לא פה, הוא יגיע רק עוד כמה שעות, זה מה שהוא אמר"

    " סבתא, אני לא רוצה לפגוע בך, אבל אני מצטערת"

    "הילי? הילי, למה את לא עונה?"

    חלון חדר האמבטיה פתוח לגמרי, החדר ריק מאנשים.

    חוץ. בית הקברות. יום.
    הילי רצה מהר. אחרי כמה מטרים, היא נעצרת, מתנשפת, היא עומדת מול חלקת קבר ללא מצבה, שלט
    שתקוע באדמה כתוב: "ורד הפנר".

    " עכשיו אני באמת מאמינה שנועדנו למות ולא לחיות" 


    יום שני, 9 בינואר 2012

    חוזר הביתה?


    פנים. שדה תעופה. לילה.
    שעת לפנות בוקר, ליד היציאה משדה התעופה.

    " אני עומד, לא מצליח לעשות צעד אחד החוצה. אני מסתכל מסביב, רואה את המהירות שאנשים רצים אל המשפחות שלהם, רק אצלי אין אף אחד. אני עומד לבד ואין אף נפש חיה שמוכרת לעיניי. עברו 12 שנים מאז שהייתי כאן, לא קל לי. אני חושב שלא ישמחו לראות אותי. למה שישמחו לראות אותי?
    בא לי לחזור אחורה, אבל אני לא יכול, אולי אני כן יכול? מי יכול להגיד לי משהו? אני עכשיו רץ לקנות כרטיס חזרה. "

    יהושע, 50, עומד בכניסה לשדה התעופה,
    ההחלטה אם זו כניסה או יציאה- היא רק שלו.

    "יהושע! יהושע!" נשמעות קריאות "מישהו קרא לי? "  


    המשך יבוא...